מה היא ספסטיות?

היד שלכם משותקת?

אתם מצליחים להזיז את היד אבל בכל זאת לא משתמשים בה?

היד שלכם נסגרת ומתכופפת באופן בלתי נשלט כשאתם מתאמצים, משתעלים, מפהקים או הולכים?

התנועות ביד הפכו להיות גסות ואתם מתקשים במטלות הדורשות מוטוריקה עדינה?

הרגל השתקמה לפני היד?

בואו להבין את הסיבות לכך!

הפרעת תנועה ספסטית עשויה להופיע לאחר פגיעות ומחלות, מולדות או נרכשות, המערבות את מערכת העצבים המרכזית, כמו שבץ מוחי, פגיעות ראש טראומטיות (TBI), טרשת נפוצה, פגיעות בחוט השדרה ושיתוק מוחין.

פגיעות אלו עלולות לגרום לנגעים לאורך המערכת הקורטיקו-ספינלית, היורדת מהקורטקס המוטורי במח (האזור המוטורי

בקליפת המוח) אל חוט השדרה, ומכונה גם המערכת הפירמידלית. המערכת הפירמידלית אחראית על השליטה המוטורית ועל בקרת התנועה, ומאפשרת להפיק תנועה רצונית ומווסתת. פגיעה במערכת זו תגרום להפרעות תנועה בדרגות חומרה שונות, בהתאם לסוג, למיקום ולחומרת הפגיעה.

החל מרגע הפגיעה במערכת הפירמידלית, לרוב יופיעו סימנים כמו הגבלה בתנועה, חולשה עד שיתוק של השרירים, הפרעה בבקרת התנועה וקושי בבידוד תנועות עם פגיעה במוטוריקה העדינה. ימים עד שבועות מרגע הפגיעה יופיעו לעיתים סימנים נוספים: תנועות בלתי נשלטות של השרירים, מתח שריר גבוה שגורם להתנגדות למתיחה פסיבית ואקטיבית (ספסטיות) ורעד שרירי בלתי נשלט וחוזרני (קלונוס). התמונה הקלינית הופכת מורכבת יותר במידה שישנם גם שינויים במבנה השריר והרקמות הרכות, שמגבירים את ההתנגדות לתנועה בשלבים מתקדמים, וגורמים לקונטרקטורות במבנה השריר והשלד (שינויים במבנה השריר והשלד). גורמים אלו, בשילוב של פגיעה סנסורית וכאב כרוני עשויים לתרום להיווצרות מצב של חוסר שימוש נרכש בגף הפגוע (Learned nonuse).

הליקוי הנפוץ ביותר, בשכיחות של יותר מ-80%, לאחר פגיעה במערכת הפירמידלית הוא המיפרזיס בגף העליון בצד הנגדי לאזור הפגיעה המוחית. כ-40% מהאנשים יתמודדו עם ליקוי מסוג זה באופן כרוני ובדרגה חמורה. המיפרזיס ספסטי היא תסמונת קלינית הכוללת שתי הפרעות: האחת, הפרעה שמכונה מיופתיה ספסטית, המשלבת בין קיצור אורך השריר ובין אובדן יכולת המתיחה והגמישות שלו, ואילו השניה היא הפרעה נוירולוגית, הכוללת ארבעה מרכיבים עיקריים:

1. דיסטוניה ספסטית המוגדרת כפעילות שרירים לא רצונית במנוחה.

2. מצב של Co-contraction ספסטי הוא מצב שבו ישנה פעילות שרירים לא רצונית בשריר האנטגוניסט, בעת ניסיון להפעיל את שריר האגוניסט באופן רצוני, כמצופה בסינרגיה פתולוגית.

3. מצב של stretch-sensitive paresis הוא מצב בו מתיחה של שריר האנטגוניסט מגייסת את שריר האגוניסט.

4. ספסטיות הגוברת כתלות במהירות מתיחת השריר ונמדדת במנוחה.

פגיעה בקורטקס המוטורי לרוב תגרום לפגיעה נרחבת יותר בידיים, בהשוואה ליתר האזורים בגוף, לכן אנשים עם המיפרזיס יתקשו להפעיל את שרירי הידיים ולהפיק תנועה מבודדת באצבעות, ובעקבות כך יתקשו לבצע מטלות רבות בחיי היומיום, כמו שריכת שרוכים, איסוף שיער לקוקו, סגירת חזייה, כפתור כפתורים, כתיבה ועוד. מגמת השיפור ביכולת השליטה המוטורית נוטה להיעצר במהלך תהליך השיקום, אצל אנשים הסובלים מספסטיות. הפחתה במידת הספסטיות עשויה לאפשר התקדמות בתהליך השיקום, אצל אנשים עם המיפרזיס, גם בשלב הכרוני.

ישנן מגוון דרכים לטיפול בספסטיות, בהתאם ללקות ולמטרות הטיפול:

1. טיפול תרופתי דרך הפה – תרופות מוכרות כמו בקלוסל ודנטריום.

2. טיפול Intrathecal Baclofen(ITB) – השתלת משאבה והזלפת בקלופן ישירות לחוט השדרה.

3. טיפול באמצעות הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס) – טיפול מקומי לשרירים נבחרים.

לאחר בחירת הטיפול המתאים, ישנה חשיבות לשילוב הטיפול התרופתי עם טיפול פיזיקאלי בריפוי בעיסוק ובפיזיותרפיה. תכנית הטיפולים תכלול שימור ושיפור טווחי התנועה במפרקים, על ידי מתיחות, סדים וגיבוס אינהיביטורי בעת הצורך, שנמצאו יעילים עבור אנשים עם טונוס מוגבר. בנוסף, הטיפול יתמקד בשיפור יכולת השליטה המוטורית, יכולת הפרדת תנועה וחיזוק השרירים, וכן תרגול תפקודי אינטנסיבי, חוזרני וממוקד מטרה, בהתאם לעקרונות הלמידה המוטורית.